an online Instagram web viewer
  • zafitnik
    צפינסטוש
    @zafitnik

Images by zafitnik

חמש סיבות למה לבטל את המסעות לפולין כיום:
1. ביער בפולין מצאו דגל ישראל עליו כתוב "יאללה המשך מוות לשמאלנים". עצם זה  שתלמידים חזרו עם מסר כזה מהמסע צריך להדליק נורה אדומה.
חשוב ללמוד על השואה, על הזוועות שבני אדם מסוגלים לגרום, לשקול מחדש האם אנושי=מוסרי  וחשוב לא לתת לה לחזור. לאף אחד. המסר מהמסעות כיום, שלא לתת לה לקרות שוב לנו, גורם לפתח שנאה ופחד מהזר. קשרי חוץ טובים לא נוצרו מאמונה שכולם שונאים אותנו.

2.אחת מהמטרות של המסע היא חיזוק הזיקה לעם. תלמידים חוזרים מהמסע גאים בעם היהודי ומחוברים אליו. קודם כל, חשוב להרגיש שייכים וגאים בעם, בלי קשר לשואה. זה נראה לי אבסורד לאהוב את היהודים כי כל השאר שונאים אותנו ועברנו זוועות, במקום להתמקד בהיסטוריה, בתרבות ובייחוד. אני מאמינה שהייחוד שלנו הוא יותר מילדי הכאפות של העמים.

3.אירוני שכל תלמיד משלם אלפי שקלים לתיירות פולין והם מרוויחים מהשואה. כואב לי לשלם את הסכום הזה כשאני יודעת שיש ניצולי שואה עניים בארץ, מהם אפשר ללמוד לא פחות.

4.למה עכשיו? למה לקחת ילדים בתיכון ולספר להם זוועות? המדינה מודה שהטיימינג קשור לצבא. כן, אני מאמינה שחשוב להתגייס לצבא ולתרום למדינה אבל לא בגלל שטיפת מח או הפחדה. חשוב ללמוד על השואה ולפתח מסקנות, אבל שלא תגרום לנו לחיות בפחד.

5.האמת שיש עוד סיבות רבות, כמו שטסים ללמוד על השואה כדי להתגבש ולעשות כיף עם חברים, או שתלמידים חוזרים מצולקים נפשית, אך אני לא אמשיך לפרט.  אני אסיים בטענה אחרונה:
השואה הפכה ללגיטימציה. פוליטיקאים משתמשים בה בנאומים כדי להצדיק חוסר מוסר ולהסית את תשומת הלב משחיתויות. נכון, כנראה בלי השואה לא הייתה מדינה, אבל שמונים שנה עברו ואנחנו ממשיכים להשתמש בה תמיד כתירוץ. אסור לשכוח את השואה, אבל היחס אליה גורם לנו לחשוב שהעולם חייב לתת לנו הכול, החל מבנייה במקומות לא חוקיים ועד להתנהגות לא מוסרית רק כי סבלנו.

אני טוענת ההפך: בואו נשתמש ברגישות הייחודית לאנשים שנצרבו וכאבו, כדי להגן על אחרים. נשתמש בשואה להשוואה. נפקח את העיניים לזוועות ונחפש שואות יומיומיות: אצל קצבאות נכים מתחת לכל הגלגלים, אונס במועדונים, ילדים משחקים בין נרקומנים ברחוב, אצל זקנים ונשים מוכות, ערים מוזנחות, בסוריה, אצל פעוטות קפואים. במפעלים בוויאטנם אצל ילדים מנוצלים, במחנות פליטים. 
כל דבר כזה הוא לא השואה, אבל אלה זוועות שקורות ואנשים ממשיכים לעצום עיניים, כמו אז. זה המסר שהשואה צריכה ללמדנו, לא שאנחנו העם הנבחר שלנצח יחיה על חרב.
מאיה כהן, יב.
חמש סיבות למה לבטל את המסעות לפולין כיום: 1. ביער בפולין מצאו דגל ישראל עליו כתוב "יאללה המשך מוות לשמאלנים". עצם זה  שתלמידים חזרו עם מסר כזה מהמסע צריך להדליק נורה אדומה. חשוב ללמוד על השואה, על הזוועות שבני אדם מסוגלים לגרום, לשקול מחדש האם אנושי=מוסרי  וחשוב לא לתת לה לחזור. לאף אחד. המסר מהמסעות כיום, שלא לתת לה לקרות שוב לנו, גורם לפתח שנאה ופחד מהזר. קשרי חוץ טובים לא נוצרו מאמונה שכולם שונאים אותנו. 2.אחת מהמטרות של המסע היא חיזוק הזיקה לעם. תלמידים חוזרים מהמסע גאים בעם היהודי ומחוברים אליו. קודם כל, חשוב להרגיש שייכים וגאים בעם, בלי קשר לשואה. זה נראה לי אבסורד לאהוב את היהודים כי כל השאר שונאים אותנו ועברנו זוועות, במקום להתמקד בהיסטוריה, בתרבות ובייחוד. אני מאמינה שהייחוד שלנו הוא יותר מילדי הכאפות של העמים. 3.אירוני שכל תלמיד משלם אלפי שקלים לתיירות פולין והם מרוויחים מהשואה. כואב לי לשלם את הסכום הזה כשאני יודעת שיש ניצולי שואה עניים בארץ, מהם אפשר ללמוד לא פחות. 4.למה עכשיו? למה לקחת ילדים בתיכון ולספר להם זוועות? המדינה מודה שהטיימינג קשור לצבא. כן, אני מאמינה שחשוב להתגייס לצבא ולתרום למדינה אבל לא בגלל שטיפת מח או הפחדה. חשוב ללמוד על השואה ולפתח מסקנות, אבל שלא תגרום לנו לחיות בפחד. 5.האמת שיש עוד סיבות רבות, כמו שטסים ללמוד על השואה כדי להתגבש ולעשות כיף עם חברים, או שתלמידים חוזרים מצולקים נפשית, אך אני לא אמשיך לפרט.  אני אסיים בטענה אחרונה: השואה הפכה ללגיטימציה. פוליטיקאים משתמשים בה בנאומים כדי להצדיק חוסר מוסר ולהסית את תשומת הלב משחיתויות. נכון, כנראה בלי השואה לא הייתה מדינה, אבל שמונים שנה עברו ואנחנו ממשיכים להשתמש בה תמיד כתירוץ. אסור לשכוח את השואה, אבל היחס אליה גורם לנו לחשוב שהעולם חייב לתת לנו הכול, החל מבנייה במקומות לא חוקיים ועד להתנהגות לא מוסרית רק כי סבלנו. אני טוענת ההפך: בואו נשתמש ברגישות הייחודית לאנשים שנצרבו וכאבו, כדי להגן על אחרים. נשתמש בשואה להשוואה. נפקח את העיניים לזוועות ונחפש שואות יומיומיות: אצל קצבאות נכים מתחת לכל הגלגלים, אונס במועדונים, ילדים משחקים בין נרקומנים ברחוב, אצל זקנים ונשים מוכות, ערים מוזנחות, בסוריה, אצל פעוטות קפואים. במפעלים בוויאטנם אצל ילדים מנוצלים, במחנות פליטים. כל דבר כזה הוא לא השואה, אבל אלה זוועות שקורות ואנשים ממשיכים לעצום עיניים, כמו אז. זה המסר שהשואה צריכה ללמדנו, לא שאנחנו העם הנבחר שלנצח יחיה על חרב. מאיה כהן, יב.
פורימון 2017 עבר הוה עתיד
של שכבת ח' ❤❤ #פורימוןשחבלעלהזמן
יום האישה, איזה בולשיט.
אני אישה כל יום. אני אפילו, אישה חזקה כל יום.
אף פעם לא הפסקתי.
כל יום אני נלחמת להשגת שוויון בין המינים ועם זאת עושה גם "דברים של בנות". כל יום בוכה, כל יום לובשת בגדי נשים, וכל יום מתלוננת על זה.
הבעיה בי ובנשים אחרות, שאנחנו ממהרות לוותר לעצמנו. אם יהיה מקרר כבד לסחוב אני לא אסחוב. סביר להניח שאגיד לבן לסחוב, כי אני חלשה. 
אבל אני כן אגיד, שנשים צריכות לסחוב מקררים.
ואם בן יחליט ללבוש שמלה אני אחשוב שזה מוזר כי שמלה זה נשי, אבל כן אגיד שבנים ובנות צרכים להתלבש איך שהם מרגישים.
ואם היום אני אחליט להפסיק להוריד שערות פתאום כולם יחשבו שאני מסריחה וגברית, אבל הם כן יעודדו אותי להיות שוויונית.
עאלק בעד שוויון מינים, אנחנו חבורת שקרניות.
שלא תחשבו אחרת, אני באמת בעד שוויון בין המינים פשוט אני, כמו כולם, לא מצליחה לקיים את זה.
אולי אני טועה אולי לא כולם ככה, אבל אני יודעת שאם תיוולד לי תינוקת ואני אלביש  אותה בגדים ירוקים, יחשבו שהיא בן וזה דפוק.
אז כל יום צריך להיות יום האישה. בואו נפסיק לחרטט, כדי שבאמת נהיה בעד שוויון.
הדר שאול
יום האישה, איזה בולשיט. אני אישה כל יום. אני אפילו, אישה חזקה כל יום. אף פעם לא הפסקתי. כל יום אני נלחמת להשגת שוויון בין המינים ועם זאת עושה גם "דברים של בנות". כל יום בוכה, כל יום לובשת בגדי נשים, וכל יום מתלוננת על זה. הבעיה בי ובנשים אחרות, שאנחנו ממהרות לוותר לעצמנו. אם יהיה מקרר כבד לסחוב אני לא אסחוב. סביר להניח שאגיד לבן לסחוב, כי אני חלשה. אבל אני כן אגיד, שנשים צריכות לסחוב מקררים. ואם בן יחליט ללבוש שמלה אני אחשוב שזה מוזר כי שמלה זה נשי, אבל כן אגיד שבנים ובנות צרכים להתלבש איך שהם מרגישים. ואם היום אני אחליט להפסיק להוריד שערות פתאום כולם יחשבו שאני מסריחה וגברית, אבל הם כן יעודדו אותי להיות שוויונית. עאלק בעד שוויון מינים, אנחנו חבורת שקרניות. שלא תחשבו אחרת, אני באמת בעד שוויון בין המינים פשוט אני, כמו כולם, לא מצליחה לקיים את זה. אולי אני טועה אולי לא כולם ככה, אבל אני יודעת שאם תיוולד לי תינוקת ואני אלביש אותה בגדים ירוקים, יחשבו שהיא בן וזה דפוק. אז כל יום צריך להיות יום האישה. בואו נפסיק לחרטט, כדי שבאמת נהיה בעד שוויון. הדר שאול
זקני צפית
זקני צפית
מחר בבוקר, לפני שאתם רצים לכיתות, תעצרו ברחבה של הספרייה, שם שכבת יב׳ מארגנת לכם הפתעה מיוחדת👌🏾🌶🌶
מחר בבוקר, לפני שאתם רצים לכיתות, תעצרו ברחבה של הספרייה, שם שכבת יב׳ מארגנת לכם הפתעה מיוחדת👌🏾🌶🌶
תמונות מדהימות מיום אימה דפדפו!!
כל הכבוד לשכבה י"א על הימים המרהיבים שמחנו ונתראה במסיבה👏💚
תמונות מדהימות מיום אימה דפדפו!! כל הכבוד לשכבה י"א על הימים המרהיבים שמחנו ונתראה במסיבה👏💚
תמונות נבחרות מיום דיסני 🎈🎊🎈🎊 דפדפו ימינה👉
תמונות נבחרות מיום דיסני 🎈🎊🎈🎊 דפדפו ימינה👉
והמנצחת היומית בקטגוריה "תחפושת עם מסר פוליטי" היא הפנטזיה שיהיו נישואיים חד מיניים בישראל.
והמנצחת היומית בקטגוריה "תחפושת עם מסר פוליטי" היא הפנטזיה שיהיו נישואיים חד מיניים בישראל.
אני מתקרב אל השער מלא בהתרגשות, לקראת עוד יום טרום. אך ככל שאני מתקרב, צעדי נעשים כבדים, ידיי מזיעות וההתרגשות נמהלת בפחד. 
באילו זוועות אתקל היום? על איזה אויבים אצטרך לגבור?
הכניסות לצפית הפכו לשדה קרב בו הערניות היא חיונית בשביל לשרוד. 
אין לדעת מהיכן יקפץ י"אניק מחומצן בעל לבוש מינימלי, רכזת נמרצת בעלת מבט מטורף המרמז על לילה ללא שינה והילד הלא מזוהה  בתחפושת הלא מזוהה שלא מפסיק למשש אותך.. חייבים לחשוב על הצלקות הנפשיות הנגרמות מצעדות אלו. 
ילדים רבים מספרים בידיים רועדות על הזכרונות השחורים שחוזרים להם בלילות. ריקודים אירוטיים, קצף בעין, איפור בכוח ושוקולד עתיק יומין  אשר עוד ינקום את נקמתו בבית השימוש. חובתינו כחברה מודרנית לעצור את הטירוף הזה. מדובר פה בחיי אדם, זה לא משחק.

שחר טל תלמיד מודאג
אני מתקרב אל השער מלא בהתרגשות, לקראת עוד יום טרום. אך ככל שאני מתקרב, צעדי נעשים כבדים, ידיי מזיעות וההתרגשות נמהלת בפחד. באילו זוועות אתקל היום? על איזה אויבים אצטרך לגבור? הכניסות לצפית הפכו לשדה קרב בו הערניות היא חיונית בשביל לשרוד. אין לדעת מהיכן יקפץ י"אניק מחומצן בעל לבוש מינימלי, רכזת נמרצת בעלת מבט מטורף המרמז על לילה ללא שינה והילד הלא מזוהה בתחפושת הלא מזוהה שלא מפסיק למשש אותך.. חייבים לחשוב על הצלקות הנפשיות הנגרמות מצעדות אלו. ילדים רבים מספרים בידיים רועדות על הזכרונות השחורים שחוזרים להם בלילות. ריקודים אירוטיים, קצף בעין, איפור בכוח ושוקולד עתיק יומין אשר עוד ינקום את נקמתו בבית השימוש. חובתינו כחברה מודרנית לעצור את הטירוף הזה. מדובר פה בחיי אדם, זה לא משחק. שחר טל תלמיד מודאג
כיתת לוטוס לומדים ספרות תחת צל השקד
כיתת לוטוס לומדים ספרות תחת צל השקד
לפעמים אני לא מבין את זה,
את הרצון הזה לאהוב מישהו 
כל כך חזק,
את הרצון להשקיע ולתת 
למרות שלא בטוח שתקבל בחזרה.
את האומץ הזה, שגורם לך לרדוף אחרי מישהו 
עד שיאהב אותך 
או עד שאתה תתיאש ותישבר סופית.
את האהבה הזאתי 
שנוצרת ממבט אחד 
ראשון או שני (זה לא משנה)
אבל המבט הזה קורה בבום
במכה אחת, אתה רוצה לאהוב את הבנאדם הזה
ולקבל ממנו אהבה חזרה
את האהבה הזאתי 
שגם אחרי שהתייאשת ורוסקת לרסיסים, תמיד תשאר או
תעבור לבנאדם הבא
תשרוף לך את הרגש מבפנים
ואת השנאה הזאתי 
שבאה מייאוש עצום
והופכת לתחליף לאהבה
ירדן יניב כיתת הוריקן
לפעמים אני לא מבין את זה, את הרצון הזה לאהוב מישהו כל כך חזק, את הרצון להשקיע ולתת למרות שלא בטוח שתקבל בחזרה. את האומץ הזה, שגורם לך לרדוף אחרי מישהו עד שיאהב אותך או עד שאתה תתיאש ותישבר סופית. את האהבה הזאתי שנוצרת ממבט אחד ראשון או שני (זה לא משנה) אבל המבט הזה קורה בבום במכה אחת, אתה רוצה לאהוב את הבנאדם הזה ולקבל ממנו אהבה חזרה את האהבה הזאתי שגם אחרי שהתייאשת ורוסקת לרסיסים, תמיד תשאר או תעבור לבנאדם הבא תשרוף לך את הרגש מבפנים ואת השנאה הזאתי שבאה מייאוש עצום והופכת לתחליף לאהבה ירדן יניב כיתת הוריקן
יוני 2016, אני יושבת שעה מול הטלפון ומחכה, שהבמאים כבר ישלחו את ההודעה שתחשוף לנו עם מי אנחנו הולכים לעבור תהליך משוגע ואינטנסיבי
והנה אנחנו פה, בפברואר, בסופו של התהליך הזה. 
קשה להאמין שזה עבר כל כך מהר.
התהליך של ההפקות זה משהו שלא תלמד בשום מקצוע אחר. אתה עובד עם שבעה אנשים מעל לחצי שנה. אתה לומד להכיר את האנשים האלו מכל הכיוונים, מאיזה עוגיות הם הכי אוהבים לקנות בכלבו ועד באיזה ימים יש להם חוג פסנתר. ויש לכם אלף בדיחות פרטיות שרק אתם תבינו. 
בתאטרון אתה לא רק מתפתח כשחקן, אלא גם כאיש צוות.
זו לא רק הבגרות שלך, זו הבגרות של כל ההפקה שלך. אתה תלוי באחרים והם תלויים בך.
ונכון שיש משברים, ולפעמים נמאס, והציון במתמטיקה נמוך מאי פעם. אבל זה שווה את זה.
היום, כשעמדתי על הבמה וחיבקתי את חברי המגמה המדהימים שלי- הייתי שמחה ומאושרת שבחרתי ללמוד תאטרון.
הדר סופר
יוני 2016, אני יושבת שעה מול הטלפון ומחכה, שהבמאים כבר ישלחו את ההודעה שתחשוף לנו עם מי אנחנו הולכים לעבור תהליך משוגע ואינטנסיבי והנה אנחנו פה, בפברואר, בסופו של התהליך הזה. קשה להאמין שזה עבר כל כך מהר. התהליך של ההפקות זה משהו שלא תלמד בשום מקצוע אחר. אתה עובד עם שבעה אנשים מעל לחצי שנה. אתה לומד להכיר את האנשים האלו מכל הכיוונים, מאיזה עוגיות הם הכי אוהבים לקנות בכלבו ועד באיזה ימים יש להם חוג פסנתר. ויש לכם אלף בדיחות פרטיות שרק אתם תבינו. בתאטרון אתה לא רק מתפתח כשחקן, אלא גם כאיש צוות. זו לא רק הבגרות שלך, זו הבגרות של כל ההפקה שלך. אתה תלוי באחרים והם תלויים בך. ונכון שיש משברים, ולפעמים נמאס, והציון במתמטיקה נמוך מאי פעם. אבל זה שווה את זה. היום, כשעמדתי על הבמה וחיבקתי את חברי המגמה המדהימים שלי- הייתי שמחה ומאושרת שבחרתי ללמוד תאטרון. הדר סופר
ובמקום הראשון באליפות בתי הספר בכושר קרבי... אנדרדוגים... אף אחד לא האמין.... ארבעים נקודות מעל כולם בפסגה, קבלו את אלופי הכושר לשנה הנוכחית מקיף צפית!!!!!!
ובמקום הראשון באליפות בתי הספר בכושר קרבי... אנדרדוגים... אף אחד לא האמין.... ארבעים נקודות מעל כולם בפסגה, קבלו את אלופי הכושר לשנה הנוכחית מקיף צפית!!!!!!
אני לא חושב שיש יום שאני לא שומע עד כמה שהמדינה שלנו על הפנים.

וואלה, לפעמים זה בצדק.

ראש ממשלה לשעבר בכלא, נשיא לשעבר בכלא, פערים חברתיים מהגדולים ביותר מבין מדינות הOECD, ועוד כהנה וכהנה טרוניות, חלקן בצדק וחלק פחות.

אבל היום אני יכול להגיד שאני גאה להיות ישראלי.

לפני מספר ימים פנה אלכס ירושלמי, ניצול שואה מבוגר וערירי, בבקשה מעם ישראל להגיע לאזכרת אשתו.

לאחר הפרסום בחדשות 0404 ושיתופים בפייסבוק, הגיעו מאות אנשים מרחבי הארץ לאזכרת אשתו, ממש כמו "רקפות בין הסלעים" כפי שניצול השואה תיאר.

אלו הפנים היפות של ישראל.

אלו הפנים היפות שדואגים להסתיר מאיתנו, ורק להרצות על כמה שחרא פה.

אז היום אני גאה להיות ישראלי.

יהונתן גרנט שכבה יא
אני לא חושב שיש יום שאני לא שומע עד כמה שהמדינה שלנו על הפנים. וואלה, לפעמים זה בצדק. ראש ממשלה לשעבר בכלא, נשיא לשעבר בכלא, פערים חברתיים מהגדולים ביותר מבין מדינות הOECD, ועוד כהנה וכהנה טרוניות, חלקן בצדק וחלק פחות. אבל היום אני יכול להגיד שאני גאה להיות ישראלי. לפני מספר ימים פנה אלכס ירושלמי, ניצול שואה מבוגר וערירי, בבקשה מעם ישראל להגיע לאזכרת אשתו. לאחר הפרסום בחדשות 0404 ושיתופים בפייסבוק, הגיעו מאות אנשים מרחבי הארץ לאזכרת אשתו, ממש כמו "רקפות בין הסלעים" כפי שניצול השואה תיאר. אלו הפנים היפות של ישראל. אלו הפנים היפות שדואגים להסתיר מאיתנו, ורק להרצות על כמה שחרא פה. אז היום אני גאה להיות ישראלי. יהונתן גרנט שכבה יא
פוריםםםםםםםם
פוריםםםםםםםם
מה נשמע ה'? אדוניי? אלוקים? אבינו? אדון עולם? איך לפנות אליך? מה אתה מעדיף? 
למה כל השמות? ואולי אתה בעצמך, בכלל לא בטוח מי אתה? איך אתה? איפה ולמה... כמו רובנו בעצם, לא?
אני אשמור על זה פשוט ואתייחס אליך בתור אלוהים. מילה בת 6 אותיות, 3 הברות ואין סוף משמעויות. בשביל כל אחד משמעות שונה, עם נפח שונה בחיים, התייחסות שונה ורגשות שונים לגביה. 
אלוהים "שלנו", של היהודים, שלפי החוקים שלו מתנהלת דת שלמה ואיתה גם מדינה שלמה.
לשאלה אם הוא קיים או לא קטונתי מלתת תשובה, בטח שלא תשובה חד משמעית. 
עם זאת יש לי השקפה ברורה ביותר על הדת. 
אני חושבת שכל דבר שנלקח לקיצוניות הוא גרוע. לכן הדת, כמו שהיא כיום, נתפסת בעיני כדבר שלילי. בעשרת הדברות שהם העקרונות הבסיסיים שעומדים מאחורי כל הסיפור שנקרא יהדות, יש טעם והגיון. לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף, לכבד את ההורים- כל אלה חוקים נהדרים שאם הולכים לפיהם אמור להתעצב אדם נהדר עם מוסר ומצפון. 
אבל אמור זה סוג של דג וגם מוסר... ומה לגבי המציאות שלנו היום? המציאות שלנו היא כזו בה הדת מועברת על ידי אנשים קיצוניים ביותר שמעוותים את הדברים שלפיהם הם אמורים ללכת ולנהוג. למשל, החכמים והגדולים בדת מטיפים לאנשים שזה בסדר להיות  במצב בו אנשים רוצחים "בשביל הדת" אנשים אחרים. אלו הם האנשים הבקיאים ביותר בכתובים (!). הדת מועברת לאנשים, שהולכים כעיוורים אחר "החכם" הגדול שנוח וקל להסתמך ולהישען עליו.
הם מאמינים ולוקחים כל דבר שנאמר להם על ידי אותם "מומחים" בשתי ידיים. האנשים שהולכים כך בעיוורון מוחלט מאבדים אט אט את המחשבה העצמאית שלהם ואת היכולת להטיל ספק בנאמר להם. 
לפי הדרך בה אני רואה את הדברים, לדעת להטיל ספק זו יכולת שכל אדם מוכרח שתהייה לו , ובלי יכולת זו  האנושות עלולה להגיע למקום גרוע ביותר, (מוכח על ידי העבר). חשיבה ביקורתית זה דבר הכרחי לכולם אחרת אין מטרה לחיים, אחרת האדם מתחיל ומסיים את החיים כמו דג שנסחף בזרם. 
אני חוזרת ומדגישה שאין לי בעיה עם הדת או עם אנשים שהדת תופסת חלק בחייהם. הבעיה מתחילה בקיצוניות והעדר חשיבה ביקורתית.
נטע זרביב
מה נשמע ה'? אדוניי? אלוקים? אבינו? אדון עולם? איך לפנות אליך? מה אתה מעדיף? למה כל השמות? ואולי אתה בעצמך, בכלל לא בטוח מי אתה? איך אתה? איפה ולמה... כמו רובנו בעצם, לא? אני אשמור על זה פשוט ואתייחס אליך בתור אלוהים. מילה בת 6 אותיות, 3 הברות ואין סוף משמעויות. בשביל כל אחד משמעות שונה, עם נפח שונה בחיים, התייחסות שונה ורגשות שונים לגביה. אלוהים "שלנו", של היהודים, שלפי החוקים שלו מתנהלת דת שלמה ואיתה גם מדינה שלמה. לשאלה אם הוא קיים או לא קטונתי מלתת תשובה, בטח שלא תשובה חד משמעית. עם זאת יש לי השקפה ברורה ביותר על הדת. אני חושבת שכל דבר שנלקח לקיצוניות הוא גרוע. לכן הדת, כמו שהיא כיום, נתפסת בעיני כדבר שלילי. בעשרת הדברות שהם העקרונות הבסיסיים שעומדים מאחורי כל הסיפור שנקרא יהדות, יש טעם והגיון. לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף, לכבד את ההורים- כל אלה חוקים נהדרים שאם הולכים לפיהם אמור להתעצב אדם נהדר עם מוסר ומצפון. אבל אמור זה סוג של דג וגם מוסר... ומה לגבי המציאות שלנו היום? המציאות שלנו היא כזו בה הדת מועברת על ידי אנשים קיצוניים ביותר שמעוותים את הדברים שלפיהם הם אמורים ללכת ולנהוג. למשל, החכמים והגדולים בדת מטיפים לאנשים שזה בסדר להיות במצב בו אנשים רוצחים "בשביל הדת" אנשים אחרים. אלו הם האנשים הבקיאים ביותר בכתובים (!). הדת מועברת לאנשים, שהולכים כעיוורים אחר "החכם" הגדול שנוח וקל להסתמך ולהישען עליו. הם מאמינים ולוקחים כל דבר שנאמר להם על ידי אותם "מומחים" בשתי ידיים. האנשים שהולכים כך בעיוורון מוחלט מאבדים אט אט את המחשבה העצמאית שלהם ואת היכולת להטיל ספק בנאמר להם. לפי הדרך בה אני רואה את הדברים, לדעת להטיל ספק זו יכולת שכל אדם מוכרח שתהייה לו , ובלי יכולת זו האנושות עלולה להגיע למקום גרוע ביותר, (מוכח על ידי העבר). חשיבה ביקורתית זה דבר הכרחי לכולם אחרת אין מטרה לחיים, אחרת האדם מתחיל ומסיים את החיים כמו דג שנסחף בזרם. אני חוזרת ומדגישה שאין לי בעיה עם הדת או עם אנשים שהדת תופסת חלק בחייהם. הבעיה מתחילה בקיצוניות והעדר חשיבה ביקורתית. נטע זרביב
5:30: השעון המעורר שוב כותש לרסיסים את דממת הלילה, וכופה עלי לקום לעוד יום ארוך של לימודים. אני שם אותו על נודניק בתקווה לעוד עשר דקות של שינה.

5:40: שוב השעון מצלצל באכזריות, ואני נאלץ לקום סופית ולהתחיל להתארגן.

קם, מצחצח שיניים, מתקלח, מניח תפילין, אוכל ארוחת בוקר, מכין את התיק לעוד עשר שעות של ישיבה בשקט והקשבה אינסופית למורה שעומד ומרביץ בנו חומר כדי שנבלע אותו ונקיא אותו בבגרות.

בשעה 6:50 אני עולה להסעה בדרך לבית ספר.

18:30: אחרי עשר שעות ובתכלס כמעט שתים עשרה שעות אני סוף סוף חוזר הביתה. אבל איזה כיף. יש בגרות בחמישי בהיסטוריה אז חייבים להמשיך ללמוד.

אני אישית מאוד אוהב היסטוריה, אבל אני שואל את עצמי, למה לומדים את זה בבית ספר? כדי להצליח בבגרות או כדי ללמוד את העבר על מנת להפוך את ההווה לטוב יותר? האם אנחנו, תלמידי ישראל, מכונות ציונים, או בני אדם עם תפישות, רגשות ורעיונות?

אני יושב שעות בכיתה ומנסה להקשיב, אבל זה לא הולך.

אוהבים להדביק לזה תווית שנקראת "לקוי למידה". אבל רגע, אם קרוב ל40٪ מהתלמידים מוגדרים כך ברמה זו או אחרת, אז אולי הבעיה היא בשיטה?

בשיטה, שרואה בנו לא יותר מרובוטים שאמורים לבלוע את החומר כמו תרופות ואז להקיא אותו על הבגרות? ולאחר מכן לשכוח לחלוטין את כל מה שלמדנו? 
בשיטה, שגורמת לנו לחיות עם היד על הדופק ולנסות בכל כוחנו לתווך בין הלימודים, תנועת הנוער, תחביבים, בני ובנות זוג? 
בשיטה, שבה כל הזמן אומרים לנו שאלה שנותינו היפות ביותר אבל תוך כדי מצמידה לנו אקדח לרקה של "היי, אם תכשל בבגרות, תכשל בקבלה לאוניברסיטה ואז לעבודה ואז בחיים באופן כללי" ?

אבל נותר לי רק לכעוס, אולי לנסות לכתוב כתבה לצפיתניק על זה. אבל הכי כיף שבזמן כתיבת שורות אלה אתה מקבל הודעה זועמת על כך שהברזת מיום לימודים יומיים לפני הבגרות כי רצית ללמוד, כאילו שנספיק ללמוד ברצינות לבגרות אם באמת נבוא לבית ספר היום.

אבל אני לי מה לעשות עם זה, ואני שקוע עדיין עמוק בבוץ.

יהונתן גרנט, שכבה יא
5:30: השעון המעורר שוב כותש לרסיסים את דממת הלילה, וכופה עלי לקום לעוד יום ארוך של לימודים. אני שם אותו על נודניק בתקווה לעוד עשר דקות של שינה. 5:40: שוב השעון מצלצל באכזריות, ואני נאלץ לקום סופית ולהתחיל להתארגן. קם, מצחצח שיניים, מתקלח, מניח תפילין, אוכל ארוחת בוקר, מכין את התיק לעוד עשר שעות של ישיבה בשקט והקשבה אינסופית למורה שעומד ומרביץ בנו חומר כדי שנבלע אותו ונקיא אותו בבגרות. בשעה 6:50 אני עולה להסעה בדרך לבית ספר. 18:30: אחרי עשר שעות ובתכלס כמעט שתים עשרה שעות אני סוף סוף חוזר הביתה. אבל איזה כיף. יש בגרות בחמישי בהיסטוריה אז חייבים להמשיך ללמוד. אני אישית מאוד אוהב היסטוריה, אבל אני שואל את עצמי, למה לומדים את זה בבית ספר? כדי להצליח בבגרות או כדי ללמוד את העבר על מנת להפוך את ההווה לטוב יותר? האם אנחנו, תלמידי ישראל, מכונות ציונים, או בני אדם עם תפישות, רגשות ורעיונות? אני יושב שעות בכיתה ומנסה להקשיב, אבל זה לא הולך. אוהבים להדביק לזה תווית שנקראת "לקוי למידה". אבל רגע, אם קרוב ל40٪ מהתלמידים מוגדרים כך ברמה זו או אחרת, אז אולי הבעיה היא בשיטה? בשיטה, שרואה בנו לא יותר מרובוטים שאמורים לבלוע את החומר כמו תרופות ואז להקיא אותו על הבגרות? ולאחר מכן לשכוח לחלוטין את כל מה שלמדנו? בשיטה, שגורמת לנו לחיות עם היד על הדופק ולנסות בכל כוחנו לתווך בין הלימודים, תנועת הנוער, תחביבים, בני ובנות זוג? בשיטה, שבה כל הזמן אומרים לנו שאלה שנותינו היפות ביותר אבל תוך כדי מצמידה לנו אקדח לרקה של "היי, אם תכשל בבגרות, תכשל בקבלה לאוניברסיטה ואז לעבודה ואז בחיים באופן כללי" ? אבל נותר לי רק לכעוס, אולי לנסות לכתוב כתבה לצפיתניק על זה. אבל הכי כיף שבזמן כתיבת שורות אלה אתה מקבל הודעה זועמת על כך שהברזת מיום לימודים יומיים לפני הבגרות כי רצית ללמוד, כאילו שנספיק ללמוד ברצינות לבגרות אם באמת נבוא לבית ספר היום. אבל אני לי מה לעשות עם זה, ואני שקוע עדיין עמוק בבוץ. יהונתן גרנט, שכבה יא
חדר המורים החדש משלב בחלקו בר אולטימטיבי להגשת ציונים,  משרדים אישיים למזכירות ואווירה מקצועית וחדשנית. 
אורנה תל אור מסרה לכתבנו:"אחרי שנתיים בצפיפות של כל המזכירות, סוף סוף אפשר לשבת בשקט ולעבוד בלי רעש ובלאגן". ענת בר בתגובה:" אין פה שום יתרונות" 
ענת לא אוהבת חידושים.

יענקלה מוסר: "תעקבו מחזיר"
חדר המורים החדש משלב בחלקו בר אולטימטיבי להגשת ציונים, משרדים אישיים למזכירות ואווירה מקצועית וחדשנית. אורנה תל אור מסרה לכתבנו:"אחרי שנתיים בצפיפות של כל המזכירות, סוף סוף אפשר לשבת בשקט ולעבוד בלי רעש ובלאגן". ענת בר בתגובה:" אין פה שום יתרונות" ענת לא אוהבת חידושים. יענקלה מוסר: "תעקבו מחזיר"